עוה"ד אטש-חיימוב זכתה להשתתף בערעור לעליון אשר הביא בשעתו להארכת התיישנות תביעות הולדה בעוולה לאחר הלכת המר.
במשך כרבע מאה שלטה בכיפה הלכת זייצוב ולפיה הגישו תובעים להם נולדו ילדים עם מומים תביעות בעילת "חיים בעוולה".
תביעות אלו היו תביעתם של הילודים עצמם, בטענה כי מוטב היה להם לו לא היו נולדים בשל המומים הקשים עימם עליהם להתמודד כל חייהם - ובהתאם זכו לתקופת התיישנות תביעה ארוכה מאוד בת 25 שנים שנים (18 שנים בהגיעם לבגרות ועוד 7 שנות התיישנות מקובלות).
ב-28.5.12 נפל דבר במשפט הישראלי, כאשר בית המשפט העליון דן בהרכב מורחב, הביא לביטולה של עילת "החיים בעוולה" וקבע במקומה עילה אחרת "הולדה בעוולה" בהלכה שנודעת בשם "הלכת המר".
תביעה המוגשת בעילה זו היא למעשה תביעתם של ההורים המולידים עצמם בטענה כי אילו היו מביאים לידיעתם בזמן מעקב ההיריון את דבר המומים הקשים של העובר, אזי היו בוחרים להפסיק את ההיריון.
מאחר ומדובר בעילה של ההורים, תקופת ההתיישנות התקצרה משמעותית לשבע שנים בלבד מהיום בו התברר דבר המום, לרוב סביב הלידה.
שופטי ההרכב טרחו והשקיעו זמן רב בהנמקת פסק הדין אשר מחזיק 880 עמודים, אולם לא טרחו להסדיר הוראת מעבר, כלומר תאריך יעד בו יכנס פסק הדין לתוקף ואשר יאפשר היערכות מתאימה של ציבור התובעים הפוטנציאלים.
יותר מזה, שופטי ההרכב החליטו לא להחליט בעניין ולדון בכל תיק לכשיגיע לפתחם (למעט השופט רובינשטיין אשר יאמר לזכותו כי הציע לדחות את כניסת פסק הדין לתוקף בשנה, אולם הצעתו לא התקבלה).
כך לדוגמא מה יעשו הורים שתביעתם כבר התיישנה קודם להלכת המר, שהרי עילת ילדם בוטלה? ומה יעשו הורים שתביעתם תיכף מתיישנת ולא נותר להם זמן מספיק להגשת תביעה מורכבת שכזו אשר נתמכת לעיתים במספר חוות דעת של מומחים??
אחד מעמודי התווך של המשפט הוא יצירת וודאות ואילו כאן הכאוס חגג. נוצרו פסיקות סותרות בבתי המשפט המחוזיים, כל שופט פסק בטענת ההתיישנות שהובאה בפניו לפי מיטב הבנתו, חלק מהתיקים נדחו וחלק התקבלו על בסיס נימוקים שונים. הוגשו ערעורים רבים לבית המשפט העליון בבקשה לסעד שכן העליון כאמור הבטיח בעצמו ב"הלכת המר" להסדיר את התיקים שיבואו בפניו כל אחד לפי עניינו.
לאחר מס' הלכות שניתנו בעליון והתמודדו כל אחת עם הנסיבות הספציפיות של התיק שהובא, ולאור הבלבול וריבוי ההתדיינויות, לא היה מנוס מקביעת תאריך יעד חדש וסופי להגשת תביעות הולדה בעוולה אשר נקבע ליום 31.12.17. הפעם מראש.
אחד מהערעורים שהוגש והביא לתוצאה זו היה ערעור שנכתב על ידי עוה"ד אטש-חיימוב, ונדון במאוחד כאמור עם ערעורים אחרים אשר נסובו על שאלת ההתיישנות.
כדאי לדעת שכיום אם חלילה נולד ילד עם מום אשר ניתן היה לגלותו בבדיקות המבוצעות במהלך מעקב ההיריון, או שהיה על הצוות הרפואי ליידע על בדיקות המבוצעות במסגרת פרטית ורלוונטיות למעקב- אזי בהתאם להלכת המר ההתיישנות תהא לתקופה בת 7 שנים.
טיפול בילד שנולד עם מומים ונכויות פעמים רבות מצריך עבודה מסביב לשעון, שיחד עם יתר מטלות החיים וילדים נוספים, לא מותיר הרבה זמן פנוי.
יחד עם זאת, לאור לוחות הזמנים שהתקצרו, כבר עם התגבשות הנזק והבנת צרכיו של הילוד (ככל הניתן), כדאי למהר ולפנות למשרד עו"ד שעוסק בתביעות "הולדה בעוולה" ולבחון היתכנות הגשת תביעה.
אל תדחו את הפנייה לשלב מאוחר יותר כדי שלא תמצאו את עצמכם בלחץ זמנים. תביעות כאלה דורשות זמן רב לאיסוף הרשומות, פנייה למומחים רלוונטיים וקבלת חוות דעת לשם הכנת תביעה והגשתה. תנו לעורך הדין זמן היערכות מספיק ותקבלו את הפיצוי המגיע לכם מוקדם ככל הניתן על מנת להקל עליכם את ההתמודדות.
חשוב לציין כי ככל שהנזק לעובר אינו נובע ממום מולד אלא מרשלנות רפואית במהלך הלידה עצמה, או במהלך מעקב ההיריון (למשל חילוץ עובר מאוחר וגרימת תשניק סב לידתי, או הערכת חסר ביחס לגודל העובר והיתכנות לידה נרתיקית המוביל לפגיעה בעובר כדוג' שיתוק על שם ארב)- ההתיישנות הינה 25 שנים שכן העילה היא של היילוד. זהו תיק רשלנות רגיל וזמני ההתיישנות הינם של קטין.
בשורות טובות לכולם.
לפסק הדין המלא קראו עוד:
